עלים כתומים ושקופים נפלו בעדינות על האדמה.

Orange and translucent leaves gently fell to the ground.

רוח קרירה חילקה אותם סביב.

A cool breeze scattered them around.

באותו בוקר, הפנימייה נראתה שונה.

That morning, the boarding school looked different.

מסביב לחצר הגדולה, תלמידים היו עסוקים בקישוט המסגרת של הסוכה עם שרשראות נייר צבעוניות ונורות מנצנצות.

Around the large courtyard, students were busy decorating the frame of the sukkah with colorful paper chains and twinkling lights.

זה היה זמן חג הסוכות.

It was the time of the Sukkot holiday.

אריאל, תלמידה ותיקה בבית הספר, אהבה כל שנה את ההכנות לחג הסוכות.

Ariel, a veteran student at the school, loved every year the preparations for Sukkot.

היא רצתה שכל חגיגה תהיה מיוחדת ושמחה.

She wanted each celebration to be special and joyful.

היא פקחה עין על הפרטים הקטנים, רצתה לוודא שהכל יהיה בדיוק במקום.

She kept an eye on the small details, wanting to ensure everything was in place.

ליד הסוכה עמדת טליה, תלמידה חדשה בבית הספר.

By the sukkah stood Talia, a new student at the school.

היא הרגישה שהיא איננה שייכת.

She felt like she didn't belong.

הכל היה חדש ומוזר לה.

Everything was new and strange to her.

בין כל התלמידים הקולניים והנרגשים, היא עבדה בשקט, ניסתה לערבב בין שאר האחרים.

Among all the loud and excited students, she worked quietly, trying to blend in with the others.

אריאל, שקועה בעבודה שלה, הבחינה לפתע בטליה.

Ariel, immersed in her work, suddenly noticed Talia.

היא ראתה איך טליה נראית בודדה ומרוחקת.

She saw how Talia appeared lonely and distant.

אז אריאל החליטה לגשת אליה.

So Ariel decided to approach her.

"היי, אני אריאל," היא אמרה בחיוך.

"Hey, I'm Ariel," she said with a smile.

"את רוצה לעזור לי עם הקישוטים למעלה?

"Do you want to help me with the decorations up there?"

" טליה היססה, אך הרגישה שיש משהו מנחם בחיוך של אריאל.

Talia hesitated but felt there was something comforting in Ariel's smile.

היא הנהנה והצטרפה אליה.

She nodded and joined her.

הן החלו לתלות את הקישוטים האחרונים על הסוכה.

They began to hang the final decorations on the sukkah.

השמש החלה לשקוע, וצבעי השקיעה צבעו את השמים באדום וסגול.

The sun began to set, and the colors of the sunset painted the sky in red and purple.

פתאום, טיפות גשם קטנות התחילו ליפול.

Suddenly, small raindrops started to fall.

טליה ואריאל הביטו אחת על השנייה, והן החלו לצחוק.

Talia and Ariel looked at each other and started to laugh.

הן רצו לחפש מחסה תחת חופת הסוכה וצחקו יחד כשהגשם התגבר.

They ran to seek shelter under the sukkah canopy and laughed together as the rain intensified.

עם הזמן, העננים התפזרו.

Over time, the clouds dispersed.

השמש הופיעה שוב והשמיים נצצו בצבעי קשת.

The sun appeared again, and the sky sparkled with rainbow colors.

שתי הבנות ישבו יחד על הספסל, סביבן צבעים זהובים של עלי הסתיו, ובחלל הסוכה הקטנה התחלחל אורה הנעים של נורות החג.

The two girls sat together on the bench, surrounded by the golden hues of autumn leaves, and the cozy light of the holiday lights filled the small sukkah.

"אני שמחה שפגשתי אותך היום," אמרה טליה והרגישה בפעם הראשונה שהחמימות מחלחלת ללב שלה.

"I'm glad I met you today," Talia said, feeling warmth seep into her heart for the first time.

אריאל חייכה, "גם אני שמחה.

Ariel smiled, "I'm glad too.

תמיד טוב להכיר חברים חדשים.

It's always good to make new friends."

"כך, בין אור השמש לקשת בשמים, במקום שהיה חדש ומוזר, מצאה טליה את מקומה, ואריאל למדה איך להאט ולהתבונן.

Thus, between the sunlight and the rainbow in the sky, in a place that was new and strange, Talia found her place, and Ariel learned how to slow down and observe.

הבנות ישבו שם לספר זו לזו סיפורים, והחצר הוותיקה של הפנימייה הייתה עדה לחברות שמתחילה ומאירה.

The girls sat there, telling each other stories, and the old courtyard of the boarding school witnessed the beginning and glowing of a friendship.