מיכה עמד ליד החלון ונשף עמוקות.

Micha stood by the window and took a deep breath.

בחוץ, השמיים היו אפורים ומאיימים, אבל בפנים, בבית הקפה בתל אביב, היה חמים ומוכר.

Outside, the sky was gray and threatening, but inside, in the cafe in Tel Aviv, it was warm and familiar.

מקום שהבין אותו תמיד כשהשמש זורחת או כשגשם יורד.

A place that always understood him whether the sun was shining or it was raining.

הדייט הראשון שלו עם לאה, חברה חדשה שאבי הכיר לו, היה צריך להיות רגע מיוחד.

His first date with Leah, a new friend whom Avi introduced to him, was supposed to be a special moment.

לאה נכנסה וצחקה, "שלום, מיכה! אתה נראה קצת לחוץ.

Leah entered and laughed, "Hello, Micha! You look a bit tense.

הכל בסדר?" שאלה בחיוך מרגיע.

Is everything okay?" she asked with a calming smile.

מיכה ניסה להסתיר את ההתרגשות, "כן, בטח.

Micha tried to hide his excitement, "Yes, sure.

תמיד טוב להיות פה.

It's always good to be here.

את אוהבת קפה?"

Do you like coffee?"

הם התיישבו ופגישה כשהתאוריה מלאים בקולות צחוק והנערי מלצריות מצחקקות שעובדות בזריזות בין השולחנות.

They sat down and chatted as the air was filled with sounds of laughter and the giggles of the young waitresses who worked swiftly between the tables.

אך השמיים אפורים התחילו לשלוח טיפות גשם כבדות, התחילו להשאיר סימנים על החלונות הכחולים.

But the gray skies began sending heavy raindrops, starting to leave marks on the blue windows.

מיכה התחיל לחשוב מה לעשות.

Micha started to think about what to do.

"אולי כדאי לזוז מכאן לפני שיתחיל הסופה," הוא אמר בדאגה.

"Maybe we should leave before the storm starts," he said with concern.

אבל לאה הייתה נינוחה, "גשם זה רק מים.

But Leah was relaxed, "Rain is just water.

אולי זה יהיה כיף לנסות משהו אחר."

Maybe it’ll be fun to try something different."

מיכה הופתע ולא ידע אם להסכים או להמשיך לחשוב איך להביא מונית.

Micha was surprised and didn't know whether to agree or keep thinking about hailing a cab.

פתאום הגשם החל לרדת בעוצמה, ושניהם רצו החוצה, צוחקים ומחזיקים ידיים כדי לא להחליק על המדרכות הרטובות.

Suddenly, the rain began to pour down with force, and both of them ran outside, laughing and holding hands to avoid slipping on the wet sidewalks.

מיכה הרגיש את המים זורמים עליו, ההרגשה הייתה שונה, בקיץ היה חם ועכשיו רטוב וקריר.

Micha felt the water flowing over him, the feeling was different—warm in the summer and now wet and cool.

הוא הביט בלאה שחייכה אליו, ולפתע כל הדאגות נעלמו.

He looked at Leah smiling at him, and suddenly all the worries vanished.

"תראה, אולי נרקוד?" שאלה לאה בביטחון מפתיע.

"Look, maybe we should dance?" suggested Leah with surprising confidence.

מיכה הביט בה ולא יכול היה לעצור לצחוק.

Micha looked at her and couldn't stop laughing.

הם התחילו לרקוד, תחת גשם חזק ופתאום התרוקנה הרחבה מאנשים.

They started to dance, under the heavy rain, and suddenly the square cleared of people.

כעבור זמן מה חזרו לבית הקפה, לחים ונרגשים.

After a while, they returned to the cafe, damp and excited.

מיכה ולאה התיישבו בפינה שקטה, והמלצרית הגישה להם שתי כוסות תה מהבילות.

Micha and Leah sat in a quiet corner, and the waitress served them two steaming cups of tea.

"וואו, זו הייתה חוויה," אמרה לאה בחיוך רחב.

"Wow, that was an experience," said Leah with a wide smile.

מיכה הנהן, "כן, אני שמח שלא ברחתי מהגשם."

Micha nodded, "Yes, I'm glad I didn’t run away from the rain."

כשהגשם נרגע, גם הרעש בפנים הבית הקפה ירד וההרגשה הפכה להיות נינוחה.

As the rain calmed, so did the noise inside the cafe, and the atmosphere became relaxed.

מיכה הביט בלאה וידע שהוא למד משהו היום; לפעמים הרגעים הטובים ביותר באים ממה שאנחנו לא מתכננים.

Micha looked at Leah and knew he had learned something today; sometimes the best moments come from what we don't plan.

וההרגשה הייתה כאילו הוא הכיר את לאה הרבה יותר טוב עכשיו.

And it felt like he knew Leah much better now.

הגשם, שהתחיל כאיום, הפך לזיכרון בלתי נשכח.

The rain, which started as a threat, turned into an unforgettable memory.