בחורף הקר של תל אביב, הסדנא קורפרטיבית יצרה תחושה של חג וזמן טוב.

In the cold winter of Tel Aviv, the corporate workshop created a festive and pleasant atmosphere.

סביב המשרדים הקורפרטיביים של חברת "גלובוס" היתה תחושת חדווה.

Around the corporate offices of Globos Company, there was a sense of joy.

דגלונים קטנים, עשויים נייר צבעוני, קישטו את התקרה לכבוד חג החנוכה.

Small flags, made of colorful paper, decorated the ceiling in honor of Hanukkah.

אריאל ישב במשרדו, עיניו נעוצות במחשב, כשהוא עסוק במצגת הגדולה שהוא מתכנן להוביל.

Ariel sat in his office, his eyes glued to the computer, busy with the big presentation he planned to lead.

אריאל היה עובד מסור, תמיד קדימה, תמיד מתאמץ.

Ariel was a dedicated employee, always pushing forward, always striving.

אך היה לו סוד - הוא ניהל כל יום את הסכרת מסוג 1.

But he had a secret—he managed Type 1 diabetes every day.

בחנוכה הזה אריאל רצה יותר מכל לזכות בקידום המיוחל.

This Hanukkah, Ariel wanted more than anything to achieve the much-desired promotion.

הוא ידע שהפרויקט החדש, שהוא המוביל, יהיה ההזדמנות להוכיח את עצמו.

He knew the new project he was leading would be the opportunity to prove himself.

אבל הלחץ והעומס התחילו להשפיע.

But the pressure and workload began to take a toll.

מדי פעם נכנס נועם, חברו מהמשרד, לשאול לשלומו.

From time to time, Noam, his colleague from the office, would come in to ask how he was doing.

נועם היה שותף נהדר, תמיד חייך והציע עזרה.

Noam was a great partner, always smiling and offering help.

אבל אריאל רצה לעשות הכל לבד.

But Ariel wanted to do everything on his own.

הוא לא רצה שמישהו ידע על מחלתו.

He didn't want anyone to know about his illness.

יום חמישי הגיע, והלחץ רק גדל.

Thursday arrived, and the pressure only increased.

אריאל עבד שעות ארוכות, מתעלם מהרמזים שמתקבלים מגופו שצריך לעצור ולנוח.

Ariel worked long hours, ignoring the signals from his body that he needed to stop and rest.

ואז, במהלך ישיבת צוות חשובה, פתאום הכל התערער.

Then, during an important team meeting, everything suddenly unraveled.

החדר הסתובב, החלה הזעה והוא הרגיש שהוא עומד להתעלף.

The room spun, he started sweating, and he felt like he was about to faint.

נועם היה הראשון ששאל: "אריאל, אתה בסדר?

Noam was the first to ask, "Ariel, are you okay?"

" המנכ"ל עצר את הישיבה, והכול נהיו בשקט.

The CEO paused the meeting, and everything went quiet.

לראשונה, אריאל הבין שהוא הגיע לנקודת מפנה.

For the first time, Ariel realized he had reached a turning point.

הוא נאלץ לשתף אותם באתגריו.

He was forced to share his challenges with them.

הוא סיפר לצוות על הסכרת שהוא מנהל מדי יום.

He told the team about the diabetes he manages daily.

במקום הכתפיים המתכווצות שהצביע לעצמו, הוא מצא אמפתיה ותמיכה.

Instead of the shrugged shoulders he expected, he found empathy and support.

לאחר הארוע, אריאל קיבל החלטה: הוא יהיה פתוח עם חבריו.

After the incident, Ariel made a decision: he would be open with his colleagues.

ליאת, מנהלת משאבי האנוש, הציעה תוכנית גמישה יותר שתאפשר לו לשמור על בריאותו.

Liat, the HR manager, offered a more flexible plan that would allow him to maintain his health.

בזכות התמיכה והעזרה שקיבל מהצוות, הצליח אריאל להוביל את הפרויקט בהצלחה ובנחת.

With the support and help he received from the team, Ariel succeeded in leading the project successfully and calmly.

למרות האתגרים, בסוף החנוכה אריאל זכה בקידום.

Despite the challenges, by the end of Hanukkah, Ariel earned the promotion.

אבל יותר מזה, הוא למד משהו חשוב - פגיעות ובקשה לעזרה יכולים לפתוח דלתות לחברות אמיתית ולקשר עמוק יותר עם האנשים סביבו.

But more importantly, he learned something valuable—vulnerability and asking for help can open doors to true friendship and a deeper connection with those around him.

החג הזה לא היה פשוט, אבל דרך האור שבאחרים, אריאל מצא דרך חדשה לחיות ולאהוב את סביבתו.

This holiday wasn't simple, but through the light in others, Ariel found a new way to live and appreciate his surroundings.