בערב חורף קר בחג החנוכה, אבי חיפש דרך לספק לילדיו חג שמח ומיוחד.

On a cold winter evening during the holiday of Hanukkah, my father searched for a way to give his children a happy and special holiday.

כאב יחידני, אבי הרגיש לחץ להעניק להם חוויות ורגשות כפי שזכר מילדותו.

As a single parent, my father felt pressure to provide them with experiences and emotions as he remembered from his own childhood.

באותו ערב היה לו משחק פוקר חשוב, שבו ניתן היה לזכות בכסף שיביא להגשמת חלומותיהם של ילדיו.

That evening, he had an important poker game, where he could win money to fulfill his children's dreams.

המשחק התקיים בחדר קטן ומואר באור קלוש.

The game took place in a small, dimly lit room.

מושיטים את הקלפים על השולחן, אנשים דיברו בשקט, והמתח והציפייה התגברו עם כל סיבוב.

People handed out the cards on the table, spoke quietly, and the tension and anticipation grew with each round.

אבי, לבוש כה פשוט אך חם, הביט סביבו.

My father, dressed simply yet warmly, looked around him.

האדרנלין הציף אותו בכל פעם שהוא החזיק קלף בידו.

The adrenaline surged through him every time he held a card in his hand.

לצדו, שירה ואלי, חברים ותיקים מהשכונה.

Beside him were Shira and Eli, old friends from the neighborhood.

הם חייכו אליו בעידוד.

They smiled at him encouragingly.

"תצליח, אבי," הם אמרו בלחש, ידעו כמה הדבר חשוב לו.

"You'll succeed, Avi," they whispered, knowing how important this was to him.

אבל בפנים, אבי הרגיש את הספקות מחלחלים.

But inside, my father felt the doubts creeping in.

הוא ידע שההימור גבוה, אולי גבוה מדי.

He knew the stakes were high, perhaps too high.

כל קלף שנפלה על השולחן העמיק את הריגוש, ואבי התמקד במטרתו – להשיג את כולם, בדיוק כפי שהוא השיג להם כשאימם הייתה בחיים.

Every card that fell on the table deepened the excitement, and my father focused on his goal—to provide for them, just as he had when their mother was alive.

הוא שיחק במה שהוא האמין שהוא היד המנצחת.

He played what he believed was the winning hand.

אבל למזלו הנסתר, הקלף האחרון לא היה לטובתו.

But to his hidden misfortune, the last card was not in his favor.

רגע האמת הגיע, והיד עם הקלפים נחתכה.

The moment of truth arrived, and the hand of cards was cut.

בסופו של דבר, אבי לא ניצח.

In the end, my father didn't win.

לפחות, לא בכסף.

At least, not in money.

עם הלב כבד, הוא יצא מן החדר החשוך אל הרחוב הקר.

With a heavy heart, he left the dark room into the cold street.

פתיתי שלג קלים ירדו מן השמים, והוא הביט בהם במבט נוגה.

Light snowflakes fell from the sky, and he watched them with a wistful gaze.

בדרך הביתה הוא הבין שהחשוב באמת הוא להיות שם לצד ילדיו.

On the way home, he realized that what really mattered was being there for his children.

לא מתנות ולא משחקים קובעים את רוח החג, אלא רגעים קטנים של נוכחות ואהבה.

Neither gifts nor games determine the spirit of the holiday, but rather small moments of presence and love.

בחזרתו, אבי פתח את הדלת ובניו רצו אליו.

Upon his return, my father opened the door, and his children ran to him.

"מה קורה אבא?

"What's happening, Dad?"

" שאלו בעיניים גדולות.

they asked with big eyes.

אבי חייך ואמר, "בואו נדליק נרות.

My father smiled and said, "Let's light the candles."

" הם התיישבו יחד סביב חנוכיית המשפחה, והתפללו.

They sat together around the family's menorah and prayed.

נשמעו צלילים קלילים של מזמורים שמחה.

The soft sounds of joyful hymns were heard.

דרך חיוכם והאור בעיניהם, אבי הבין שהוא ניצח במשהו חשוב הרבה יותר.

Through their smiles and the light in their eyes, my father understood that he had won something much more important.

האור שבער בבתיהם היה חזק וחם, בדיוק כפי שהתכוון שיהיה.

The light that burned in their home was strong and warm, just as he intended it to be.

האמת חדרה אל ליבו – הרגעים הקטנים שלהם יחד הם המתנה הכי גדולה.

The truth pierced his heart—their small moments together were the greatest gift of all.