העשן מילא את החדר כשהכרטיסים נפלו על השולחן, והמתח היה גבוה.

The smoke filled the room as the cards fell on the table, and the tension was high.

אריאל, ישב בכסא הנוח ביותר שבפינה, בין מיכה ללב.

Ariel sat in the most comfortable chair in the corner, between Micha and Lev.

שעון החורף נושא איתו קור, ובחוץ היה חשוך.

The winter clock brought with it cold, and outside it was dark.

אך בפנים, האורות המועטים יצרו אווירה של משהו כמעט קסום, כמיהה שהודלקה כמו האורות שעל המנורה.

But inside, the few lights created an atmosphere of something almost magical, a longing that was lit like the lights on the menorah.

החדר התת-קרקעי בתל אביב היה מרתף רוחש אנרגיה.

The underground room in Tel Aviv was a basement buzzing with energy.

סביב שולחן הפוקר הריכוז עמד באוויר, וכל שחקן שמר על הפנים הקפואות שלו.

Around the poker table, concentration hung in the air, and every player kept their face frozen.

כולם רצו לנצח.

Everyone wanted to win.

אריאל לא שונה.

Ariel was no different.

הוא נזקק לזה.

He needed this.

המחשבות שלו הסתובבו סביב אחיו שזקוק לטיפול רפואי יקר.

His thoughts revolved around his brother, who needed expensive medical treatment.

כשהמשחק התחיל מחדש, אריאל קיווה לאלילת המזל.

As the game restarted, Ariel hoped for Lady Luck.

אבל לפתע הרגיש כאבים חדים בחזה.

But suddenly, he felt sharp pains in his chest.

הוא התכווץ רגעית.

He flinched momentarily.

מבטו של מיכה פגש את עיניו, והוא ניסה להרגיע את עצמו.

Micha's gaze met his eyes, and he tried to calm himself.

זה לא הזמן לוותר.

This wasn't the time to give up.

בעצם, ממש להפך.

On the contrary, quite the opposite.

הסיכון, המתח - הוא רגיל לזה, הסיפוק היה שווה הכול.

The risk, the tension - he was used to it, the satisfaction was worth everything.

במרחק שמעו את הברקה של מנורת החנוכה, נותנת להם קצת אור חמימות בארץ הקרירה הזאת.

In the distance, the flicker of the Hanukkah lamp could be heard, giving them a bit of warmth in this cool country.

"טוב, אריאל," לחש לו לב, "תור שלך.

"Alright, Ariel," Lev whispered to him, "it's your turn."

"אריאל שלף כרטיס נוסף, נשימה אחר נשימה.

Ariel drew another card, breath after breath.

הכאב התגבר, אבל הוא ידע שאין לו ברירה אלא להמשיך.

The pain intensified, but he knew he had no choice but to keep going.

הוא הוציא את הכרטיסים בקצב מהיר ובטוח.

He pulled out the cards quickly and confidently.

הצבעים והתמורות על השולחן כמעט ואף שחקן לא הצליח לקרוא.

The colors and changes on the table were almost unreadable to any player.

אילולא התחושה הפועמת בחזהו, הכול היה מושלם.

If not for the pulsating sensation in his chest, everything would have been perfect.

ואז הגיע הרגע.

And then came the moment.

הרגע שאריאל חיכה לו, עם הענה ללבו והכאב ברכסו, הוא הסיר את הכרטיס האחרון.

The moment Ariel had been waiting for, with the ache in his heart and pain in his chest, he revealed the last card.

הוא ידע שהוא חייב לנצח.

He knew he had to win.

בייאוש אחרון, פנה למשחק ולחנוכה ולברק שהפכו לנרות.

In a last desperate move, he turned to the game, to Hanukkah, and to the flicker that had turned into candles.

ברקע, צפירת אמבולנס החלה להתקרב.

In the background, the wail of an ambulance began to approach.

אריאל הסתכל על הכרטיס שלו, ועל אף הכאב החזק, נכנע לרגע, נשם וצעק לעולם.

Ariel looked at his card, and despite the severe pain, surrendered to the moment, breathed, and shouted to the world.

"ניצחתי!

"I won!"

"כשהאורות מהאמבולנס צבעו את הקירות, אריאל הבין דבר אחד: המשפחה משמעותה יותר מכל כסף בעולם.

As the lights from the ambulance colored the walls, Ariel realized one thing: family means more than any money in the world.

תמיד יש את הזמן המתאים, תמיד יש את הסיכוי הנכון.

There's always the right time, there's always the right chance.

לבסוף, כשחבריו תמכו בו עד מונית האמבולנס, הוא ידע שהדבר החשוב בחיים הוא הבריאות והחיבוק של הקרובים ביותר.

Finally, as his friends supported him to the ambulance cab, he knew that the most important thing in life is health and the embrace of the closest ones.

חנוכה זה נס.

Hanukkah is a miracle.

למרות ההימור, למרות הכאב – היום היה ממש נס.

Despite the gamble, despite the pain - today was truly a miracle.