היער הצפוף של הרי יהודה נראה קסום אך גם מאיים ביום חורפי זה.

The dense forest of the Harei Yehuda looked magical yet also threatening on this wintery day.

האריה הרוחות שורקות בין העצים והקרקע חלקה ונרטבת מהגשם שיורד לעיתים קרובות בעונה זו.

The wind roared between the trees, and the ground became slick and wet from the rain that frequently falls during this season.

עץ אחד דומה לאחר, מה שגורם לאריאל להתבלבל לרגע, אולם היא לא מראה את זה לאלי ונועה.

One tree looked like another, which caused Ariel to get confused for a moment, though she didn't show it to Eli and Noa.

הם הולכים כבר שעות, מחפשים את הדרך לפסגה שמהם מוצאם אחורה נראה חסר משמעות.

They had been walking for hours, searching for the path to the summit from which their origin seemed meaningless.

"אנחנו צריכים להגיע לפסגה לפני שהחושך ירד," אומרת אריאל, מנסה לשדר ביטחון.

"We need to reach the summit before darkness falls," Ariel said, trying to project confidence.

נועה מהנהנת, כשליבה דואג מעט, בזמן שאלי עוצר להתבונן ב-GPS שלו.

Noa nodded, though her heart worried a bit while Eli stopped to check his GPS.

"אין קליטה," הוא מודיע ברוגע, אבל כולם יודעים שזה לא סימן טוב.

"No signal," he calmly announced, but everyone knew it wasn't a good sign.

אריאל לא אומרת מילה, רק מביטה לשמים שמתחילים להאפיל.

Ariel didn't say a word, she just looked at the sky that began to darken.

הכוכבים מתחילים להופיע, וברגע של השראה, ההחלטיות שלה מתגברת.

The stars were starting to appear, and in a moment of inspiration, her resolve strengthened.

"נלך לפי הכוכבים," היא מציעה בלהט.

"We'll follow the stars," she passionately suggested.

אלי מרים גבה.

Eli raised an eyebrow.

"אולי כדאי לחזור?

"Maybe we should turn back?"

" הוא מציע.

he proposed.

אבל אריאל נאנחת בשקט, משמעות פנימית של מנהיגות מושכת אותה להמשיך קדימה.

But Ariel sighed quietly, an inner sense of leadership pulling her to move forward.

"נצליח," היא מבטיחה.

"We'll succeed," she promised.

היער הופך לעבה יותר כל רגע עם מעט אור שנשאר.

The forest became thicker with every moment as the little light that remained diminished.

הפנס הדועך בידיה של נועה מאיר חלקי דרך קצרים בעוד הם צועדים.

The fading flashlight in Noa's hand illuminated short sections of the path as they walked.

עם כל פסיעה, המתח גדל בתוך הקבוצה וגונב מהם רוח החג שהייתה אמורה לשמח.

With each step, the tension within the group grew, stealing away the holiday spirit that was supposed to bring joy.

לפתע, כאשר כבר כמעט אבדה התקווה, אריאל מזהה סלע גדול מוכר מהטיול האחרון שלה.

Suddenly, when hope was nearly lost, Ariel recognized a large familiar rock from her last hike.

"שם!

"There!"

" היא מצביעה מעבר לעץ זקן.

she pointed beyond an old tree.

וזה נכון, שם, באופק הקרוב יותר, מתחילה דרך ברורה שהובילה אותם לשטח פתוח.

And it was true, there, on the nearer horizon, began a clear path that led them to an open area.

הם מגיעים לנקודה גבוהה, הרקיע מעליהם מרטיט עם כוכבים נוצצים ביום חורפי זה.

They reached a high point, the sky above them quivering with twinkling stars on this wintery night.

בעדינות, אריאל מדליקה את הנרות במנורה.

Gently, Ariel lit the candles in the lamp.

האור הקטן אך הנפלא, השתקף בלילות השקט של חנוכה, מזכיר לכל אחד מהם כמה קסום החג הזה באמת יכול להיות.

The small but wonderful light, reflecting in the quiet nights of Hanukkah, reminded each of them how magical this holiday could truly be.

אחרי שניות של שתיקה, אריאל מביטה על חבריה ומחייכת בהקלה.

After seconds of silence, Ariel looked at her friends and smiled in relief.

"תודה שעזרתם לי לא לגשש בחושך לבד," היא אומרת, מבינה שהדרך הטובה ביותר להתקדם היא יחד.

"Thank you for helping me not to stumble in the dark alone," she said, realizing that the best way to move forward is together.