בין בניינים מושלגים, באוויר קר ושקט, צעדו אריאל, מיה ולוי ברחובות עיר הרוסה.

Between snow-covered buildings, in the cold and quiet air, Ariel, Maya, and Levi walked through the streets of a ruined city.

החורף היה קשה והעולם כפי שהיה פעם כבר לא היה.

The winter was harsh, and the world as it once was no longer existed.

הכל סביבם היה כפור ודומם, רק הרוח שרקה בין החורבות.

Everything around them was frozen and silent, only the wind whistled through the ruins.

אריאל הייתה מלאה בהחלטה.

Ariel was full of determination.

היא הייתה מוכנה לעשות הכל כדי למצוא את בני משפחתה שנעלמו.

She was ready to do anything to find her missing family members.

מיה, עם עיניה הפקוחות, שמרה על עירנות ושימשה משמר.

Maya, with her watchful eyes, remained alert and served as the lookout.

לוי, אף על פי הכל, חייך מול יופי הטבע שהתאושש מההרס.

Despite everything, Levi smiled at the beauty of nature recovering from the destruction.

"היום אנחנו חייבים למצוא יותר אוכל ומים," אמרה מיה, עיניה נעוצות באריאל, "נגמרו לנו הכמעט הכל.

"Today we must find more food and water," said Maya, her eyes fixed on Ariel, "we're almost out of everything."

"אריאל הנהנה, אבל בליבה היא ידעה שיש לה מטרה נוספת.

Ariel nodded, but in her heart, she knew she had another goal.

היא שמעה שמועה על מחנה בו אולי נמצאת משפחתה.

She had heard a rumor about a camp where her family might be.

בעגלה קטנה שמצאו, כשהם דוחפים על גבי שלג לבן, הם השתדלו למצוא את מה שיידרשו כדי לשרוד.

With a small cart they had found, pushing it over the white snow, they tried to find what they needed to survive.

הגוש העיקרי שלהם היה להגיע לרחוב בו היו בעבר חנויות רבות.

Their main goal was to reach a street where there used to be many stores.

כשהגיעו, ראו כי לא הרבה נותר.

When they arrived, they saw that not much was left.

חלק מהחנויות נבזזו מזמן, והשלג כיסה את העקבות שהשאירו השומרים הקודמים.

Some of the stores had been looted a long time ago, and the snow covered the tracks left by previous guards.

לוי זיהה מאחורי הקיר חלק מהבניינים שבו ייתכן ונותרו מצרכים.

Levi recognized part of the buildings behind the wall, where supplies might still remain.

"אולי נמצא משהו בפנים," אמר בקול שובב, אבל אריאל ומיה ידעו שזה הנשמע.

"Maybe we'll find something inside," he said playfully, but Ariel and Maya knew it was a hopeful tone.

אריאל חיפשה סיכון ושאלה: "בפנים עשויים להיות אנשים.

Ariel sought risk and asked, "People might be inside.

נפשנו אותם, אין ברירה.

We can't avoid them; there's no choice."

"כשהם נכנסו למקום, הם מיד הבינו שהם לא לבד.

As they entered the place, they immediately understood they were not alone.

קבוצת קונות נוספות עמדה שם, עיניהם חשדניות.

A group of other scavengers stood there, their eyes suspicious.

האקלים נהפך מתוח.

The atmosphere turned tense.

הם עמדו פנים מול פנים, המלאים ברצון לשרוד במציאות הקשה.

They stood face to face, driven by the desire to survive in a harsh reality.

"לכל אחד מגיע קצת," אמרה אריאל, קולה חזק ובטוח.

"Everyone deserves a bit," said Ariel, her voice strong and confident.

"לא נריב על זה.

"We won't fight over it."

"שקט, ואז מישהו מהקבוצה השנייה הנהן.

Silence, and then someone from the other group nodded.

בסופו של דבר, הקבוצה חלקה את המצרכים הזמינים.

Eventually, the group shared the available supplies.

כאשר יצאו מהחנות, אריאל הבחינה בפיסת נייר קרוע שהותכה בשלג.

As they exited the store, Ariel noticed a torn piece of paper embedded in the snow.

היא התבוננה בו וראו בה כתובת – כתובת של המקום בו אולי נמצאת המשפחה שלה.

She looked at it and saw an address—a possible location where her family might be.

על פניה הזדחלה שמחה חדשה.

A new joy crept over her face.

מיה התבוננה באריאל והבחינה בשינוי שקרה בלה.

Maya watched Ariel and noticed the change in her demeanor.

"מה גילית, אריאל?

"What did you find out, Ariel?"

""מקום," ענתה אריאל, "יתכן ובו נמצאים אהוביי.

"A place," Ariel replied, "where my loved ones might be.

אני לא יכולה להמשיך לבד.

I can't continue alone."

"בזמן שצעדו בחזרה, אריאל הבינה את חשיבות השותפות.

As they walked back, Ariel realized the importance of partnership.

ביחד, הם הצליחו להחזיר תקווה למקום שלא היה בו כתובת תקווה.

Together, they managed to restore hope in a place where hope once had no address.

והקור יישאר עוד, אבל לא בליבם.

And the cold would remain, but not in their hearts.