נדה אדו היה קר ומכריח זוג לשם.

Neda Ado was cold and led the couple onward.

שירה הסתכלה עליו בעיניים דואגות, כאשר הם צעדו בשביל בביצה הערפילית, תחת שמיים חורפיים.

Shira looked at him with worried eyes as they walked along the path in the misty swamp under winter skies.

"תראה," נדה אמר בקול נמוך, "אנחנו חייבים להגיע לעץ העתיק.

"Look," Neda said in a low voice, "We must reach the ancient tree.

אומרים שהוא מביא מזל טוב.

They say it brings good luck."

"שירה נאנחה בליבה אבל לא הרשתה לעצמה להראות את דאגתה.

Shira sighed inwardly but did not allow herself to show her concern.

"נדה, אני יודעת שזה חשוב לך, אבל אנחנו צריכים להיות זהירים.

"Neda, I know this is important to you, but we need to be careful.

הערפל הזה מסוכן.

This fog is dangerous."

"אפילו שעננים סמיכים כיסו את השמיים, נדה התעקש להמשיך בכיוון.

Even though thick clouds covered the sky, Neda insisted on continuing in the direction.

ליבו פיעם בחוזקה ככל שהערפל התעבה והסתרה את הדרך.

His heart pounded harder as the fog thickened and obscured the path.

"אני בסדר," הוא אמר לשירה כשחשה שהוא מתקשה לנשום.

"I'm fine," he told Shira when she sensed he was struggling to breathe.

אבל היא הבחינה במשהו לא בסדר.

But she noticed something was wrong.

"בבקשה, תגיד לי אם אתה זקוק לעזרה," היא אמרה בעדינות אך בנחישות.

"Please, tell me if you need help," she said gently but firmly.

נדה התימר שיש לו כוח להמשיך לבד, אך כשהם קרבו לעץ העתיק, התחזק כאב חזהו.

Neda pretended he had the strength to continue on his own, but as they neared the ancient tree, his chest pain intensified.

בגלל גאוותו, הוא לחץ קדימה.

Due to his pride, he pushed forward.

אך לפתע, הרגיש סחרחורת ונפל על הקרקע הרכה והבוצית.

But suddenly, he felt dizzy and fell onto the soft, muddy ground.

שירה נבהלה, אבל לא איבדה את קור רוחה.

Shira was frightened but kept her composure.

היא ידעה שחייבים לפעול מהר.

She knew they had to act quickly.

"נדה!

"Neda!

תישאר איתי!

Stay with me!"

" היא צעקה, כשהכנסה אותו מתחת לעץ המפורסם, והחלה לקרוא לעזרה.

she shouted, pulling him under the famous tree, and started calling for help.

באותם רגעים, היא הרגישה את הרגש שהתבשל בליבה עבורו.

At that moment, she felt the emotion brewing in her heart for him.

כעבור זמן קצר, עם עזרתו של מטייל נוסף שנמצא ליד הביצה, הצליחו לקחת אותו בחזרה למקום מבטחים.

A short while later, with the help of another hiker nearby in the swamp, they managed to get him back to safety.

כשהתהפך בחזרה, הוא נשן על הדשא ליד שירה וזמן החליף את הדאגה ברוגע.

When he came to, he lay on the grass beside Shira and time began to replace worry with calm.

"אני חייב להודות," נדה לחש, "לא הייתי מצליח לבד.

"I must admit," Neda whispered, "I couldn't have done it alone.

תודה לך, שירה.

Thank you, Shira.

אני מצטער שלא הקשבתי קודם.

I'm sorry I didn't listen earlier."

"שירה חייכה בהקלה וברוך הניחה את ידה על ידו.

Shira smiled in relief and gently placed her hand on his.

"אל תדאג.

"Don't worry.

אני תמיד כאן בשבילך.

I'm always here for you."

"עם השמש מתחילה להביא חום קלוש דרך הערפל, נדה למד להעריך את חשיבות הקבלה של עזרה.

With the sun beginning to bring a faint warmth through the fog, Neda learned to appreciate the importance of accepting help.

ושירה, מצידה, הבינה שלפעמים העזרה הגדולה ביותר היא רק להיות שם בשביל מישהו.

And Shira, for her part, understood that sometimes the greatest help is just being there for someone.

שתיהם ידעו שעץ העתיק הוא לא מה שיביא מזל טוב.

They both knew that the ancient tree was not what brings good luck.

הכוח שבידידות ואהבה, הוא זה שמביא את האמיתי.

The power of friendship and love is what truly brings it.