בחורף קר וחשוך, בית החולים בשדה היה מלא קולות.

In the cold and dark winter, the hospital in the field was full of sounds.

קולות של אנשים כואבים, של רופאים וחובשים המתרוצצים.

Sounds of people in pain, of doctors and medics rushing around.

אלה היו ימים קשים.

These were difficult days.

עיתים ישבו לרגע עם עצמו, מביט סביב, מרגיש אבוד כמעט.

Itim would sometimes sit for a moment with himself, looking around, feeling almost lost.

כל אדם פה, כל פצוע היה תזכורת לטעות ההיא שלא עזבה אותו.

Every person here, every injured individual was a reminder of that mistake that wouldn't leave him.

שירה נכנסה לפתע, מחפשת את אחיה.

Shira suddenly entered, looking for her brother.

לא ראתה אותו זמן רב, אך היא ידעה שפה תמצא אותו, במקום שבו נדרשות ידיים עזרות.

She hadn't seen him for a long time, but she knew she would find him here, in a place where helping hands were needed.

הלב שלה פעם בחוזקה, ספק מהתרגשות, ספק מפחד.

Her heart pounded strongly, partly from excitement, partly from fear.

איך תגיב אם יראה אותה?

How would he react if he saw her?

זה עידן לא פשוט.

It was not a simple era.

אך לא נשאר לה הרבה זמן לחשוב.

But she didn't have much time to think.

"עיתים!

"Itim!"

" היא קראה, כששמה לב אליו בצד החדר, כשהוא טרוד בפצוע.

she called out when she noticed him on the side of the room, busy with a wounded person.

הוא הרים את ראשו, וקצב נשימתו נעצר לרגע.

He raised his head, and his breath stopped for a moment.

זה היה רגע של אסון ושמחה.

It was a moment of disaster and joy.

המצב היה לחוץ, הפציעות רבות והמשאבים היו מוגבלים.

The situation was tense, the injuries numerous, and the resources limited.

עיתים, שהיה חייב לבצע החלטות מהירות, מצא עצמו בכאב גדול בהחלטותיו.

Itim, who had to make quick decisions, found himself in great pain over his decisions.

האם להשתמש במעט החומרים שיש כדי להציל את האדם שלפניו, או להשאיר משהו לאחרים?

Should he use the few materials available to save the person before him, or leave something for others?

ובאותה השעה, שירה רצתה לפתוח את הנושא הכאוב ביניהם, אבל הבינה שעליה לחכות.

And at that moment, Shira wanted to bring up the painful issue between them, but she understood she had to wait.

ההתמקדות חייבת להיות בעבודה.

The focus had to be on the work.

כשבנאלת, אחד מהמבניים קרס, הובאה לפניהם פצועה נוספת במצב חמור.

When a temporary structure collapsed, another severely injured person was brought before them.

עיתים ידע שהבחירה קשה, אך כמו שהזמן עבר ולא נשארה ברירה - הוא החליט.

Itim knew the choice was difficult, but as time went on and there was no other option - he decided.

"אני אטפל בה," הוא אמר בקול נחוש לשירה שלצידו.

"I'll treat her," he said determinedly to Shira by his side.

המצב בחדר הניתוח היה קריטי.

The situation in the operating room was critical.

כשבנאלת דעך, הוא היה זקוק לכל עזרה אפשרית.

As the temporary structure faded, it needed all possible help.

שירה, למרות החששות והכעסים, נכנסה לתוך תקן החובשת.

Shira, despite the fears and angers, stepped into the role of a medic.

הם עבדו כצוות מושלם, בלי לומר מילה נוספת.

They worked as a perfect team, without saying another word.

הידיים שלהם פעלו בתיאום מלא, ובליבם היתה הבנה מחודשת.

Their hands operated in full coordination, and in their hearts, there was a renewed understanding.

לבסוף, החיים ניצלו.

Finally, a life was saved.

נשימה עמוקה פעלה על השניים.

A deep breath enveloped the two of them.

עיתים הביט בשירה ואמר, "תודה.

Itim looked at Shira and said, "Thank you."

" שירה חייכה, זו היתה התחלה.

Shira smiled; it was a beginning.

ביניהם לא היו צריכים לומר הרבה.

They didn't need to say much.

הם ידעו שיש להם דרך ארוכה לפעול, אבל הבינו שכעת הם יכולים להתחיל בה יחד.

They knew they had a long way to go, but understood that now they could start on it together.

הלילה בחוץ היה עדיין קר וחושך, אבל בפנים בביה"ח היה אור קטן וחם שהתפשט בליבם.

The night outside was still cold and dark, but inside the hospital was a small, warm light that spread in their hearts.

אחים שחוזרים זה לזה, בתוך קסם ההתמודדות המשותפת.

Siblings returning to each other, amidst the magic of shared struggle.