הקיבוץ השקט בצפון ישראל היה עטוף בשדות ירוקים וגבעות מתגלגלות.

The quiet Kibbutz in northern Israel was surrounded by green fields and rolling hills.

באותו בוקר חורפי, רוח קלה נשבה בין עצי הזית.

On that winter morning, a light breeze blew between the olive trees.

איתן היה בדרכו לעבודה בשדה.

Eitan was on his way to work in the field.

הוא אהב את עבודתו עם האדמה.

He loved his work with the land.

השדות היו כמו בית שני בשבילו.

The fields were like a second home to him.

הוא לא ידע שיום זה יהיה שונה מכל יום אחר.

He did not know that this day would be different from any other day.

איתן התחיל לעשב את השדה, אבל משהו לא היה בסדר.

Eitan started to weed the field, but something was not right.

הוא חשב שזה רק בגלל הקור.

He thought it was just because of the cold.

פתאום, הוא החל להתגרד בעור.

Suddenly, he began to itch on his skin.

עיניו התחילו לדמוע והיה לו קשה לנשום.

His eyes started to water, and he had difficulty breathing.

איתן הבין שהוא חווה תגובה אלרגית, אבל לא רצה להראות חלש.

Eitan realized he was experiencing an allergic reaction, but he did not want to appear weak.

הוא לא פנה לשום עזרה והחליט להמשיך לעבוד.

He did not seek any help and decided to continue working.

בינתיים, יעל, האחות של הקיבוץ, הייתה במרפאה, מסדרת את המדפים.

Meanwhile, Yael, the nurse of the Kibbutz, was in the clinic, organizing the shelves.

היא תמיד הייתה שם לעזור לכל מי שהיה זקוק לה.

She was always there to help anyone who needed her.

יעל שמעה שאיתן עובד קשה בשדה והתפעלה מעבודתו.

Yael had heard that Eitan was working hard in the field and admired his work.

כשהגיעה שעת הצהריים והיא לא ראתה את איתן באוכל, היא דאגה והלכה לבדוק מה שלומו.

When lunchtime came and she did not see Eitan eating, she became worried and went to check on him.

כשהגיעה לשדה, יעל מצאה את איתן שוכב על הקרקע ומתקשה לנשום.

When she arrived at the field, Yael found Eitan lying on the ground, struggling to breathe.

בלי לחשוב פעמיים היא רצה אליו, בעדינות נגעה בכתפו ואמרה: "איתן, אני כאן לעזור.

Without thinking twice, she ran to him, gently touched his shoulder, and said, "Eitan, I'm here to help."

" היא קדחה בה כדי להפוך אותו על הגב.

She rolled him onto his back.

בתוך תיק קטן שהייתה נושאת עימה, היא מצאה את התרופות הנחוצות.

In a small bag she carried with her, she found the necessary medications.

בעזרת ידיים מיומנות היא הזריקה את התרופה שאיתן היה זקוק לה.

With skilled hands, she administered the injection that Eitan needed.

אחרי כמה דקות קשות, איתן התחיל לנשום יותר בקלות.

After a few difficult minutes, Eitan began to breathe more easily.

הוא פקח את עיניו וראה את יעל מחייכת אליו.

He opened his eyes and saw Yael smiling at him.

"תודה, יעל," הוא לחש, עדין חלש.

"Thank you, Yael," he whispered, still weak.

יעל עזרה לאיתן לקום ואמרה: "מעתה, כדאי לך לדעת את הגבולות שלך.

Yael helped Eitan to stand and said, "From now on, it's wise to know your limits.

תמיד טוב לבקש עזרה.

It's always good to ask for help."

" איתן למד לקח חשוב.

Eitan learned an important lesson.

הוא הבין שעליו להקשיב לגופו ולא לחשוש לבקש עזרה כשצריך.

He understood he needed to listen to his body and not be afraid to ask for help when necessary.

כשחזר לקיבוץ עם יעל, העולם נראה חדש וברור יותר.

When he returned to the Kibbutz with Yael, the world seemed new and clearer.

עכשיו הוא ידע שהחוזק האמיתי הוא לדעת למי לפנות כשצריך.

He now knew that true strength is knowing whom to turn to when needed.

מאותו יום, איתן נהיה פתוח יותר לשאול ולהתייעץ.

From that day on, Eitan became more open to asking and consulting.

בקיבוץ בצפון הארץ, שם הרוח הקרירה הייתה כמו זיכרון רחוק, הוא הבין כמה חשוב לדאוג לעצמנו וליקרים לנו.

In the Kibbutz in northern Israel, where the cool breeze was like a distant memory, he understood how important it is to take care of ourselves and our loved ones.

השדות המשיכו לפרוח, ועץ הזית נענע ברכות על על פני הרוח.

The fields continued to bloom, and the olive tree gently swayed in the wind.