האביב הגיע למחנה ההישרדות.

Spring had arrived at the survival camp.

ריח של אדמה לחה, צמחים ירוקים ושמש חמימה התמזג עם האוויר המזוהם של המקום.

The scent of damp earth, green plants, and warm sun mixed with the polluted air of the place.

בתוך הריסות ירושלים, שרידי אבן ומתכת, אנשים נאבקו לשרוד.

Within the ruins of Jerusalem, remnants of stone and metal, people struggled to survive.

המחנה הוקם קרוב לחלק העתיק ביותר, בין בניינים שבורים וזיכרונות עמומים.

The camp was established close to the oldest part, among broken buildings and vague memories.

רפי היה גבר מוצק, מלא תקווה, אך שקט.

Rafi was a solid man, full of hope, yet quiet.

בכל ערב היה מתבונן על העיר האפלה, מזכיר למהבסים שלו את העבר.

Every evening, he would gaze at the dark city, reminding his companions of the past.

הוא ידע על הגדה מיוחדת, שיודעים עליה שהיא מסתתרת באחד הבתים הנטושים והמסוכנים שבעיר הישנה.

He knew of a special Haggadah, known to be hidden in one of the abandoned and dangerous houses in the old city.

היא הייתה שייכת למשפחתו, והיו בה סיפורים על חגים שעברו.

It belonged to his family and contained stories of past holidays.

נעמי, בת זוגו של רפי, הייתה מעשית, רציונלית, תמיד מודאגת מצרכים מהירים של הקהילה.

Naomi, Rafi's partner, was practical, rational, always concerned about the immediate needs of the community.

"אין לנו מספיק מזון," הייתה אומרת לו.

"We don't have enough food," she would tell him.

"המסע הזה מסוכן מדי.

"This journey is too dangerous."

"לם, צעיר נלהב בחבורה, האמין בכוחם של סיפורים ומסורת.

Lam, a young enthusiast in the group, believed in the power of stories and tradition.

הוא ניגש לרפי: "הסיפורים שלך על הגדה חשובים," אמר.

He approached Rafi: "Your stories about the Haggadah are important," he said.

"אנחנו צריכים לזכור.

"We need to remember."

"בערב פסח, החלטה התקבלה.

On the evening of Passover, a decision was made.

רפי, נחוש, ביקש מנעמי ולם לצאת למסע.

Rafi, determined, asked Naomi and Lam to embark on the journey.

"זה מסוכן," אמרה נעמי, אך ראשה עשוי מרוח החג.

"It's dangerous," said Naomi, but her head was filled with the spirit of the holiday.

הם יצאו יחד, חוצים רחובות חרבים, טועים בין בניינים מתמוטטים.

Together, they set out, crossing desolate streets, wandering among collapsing buildings.

קולות רחוקים של רוח ושריקות נשמעו מכל עבר.

Distant sounds of wind and whistles echoed all around.

כשנכנסו למקום שומם במיוחד, ראו אותו - ספר ישן, עם כריכה מרופטת, חבוי בין ערימות של אבק וחול.

When they entered a particularly deserted place, they saw it—a worn old book, with a tattered cover, hidden among piles of dust and sand.

לרגע עולם עצר מלכת.

For a moment, the world stood still.

רפי הרים את ההגדה בזהירות, עיניו מלאות תקווה.

Rafi carefully lifted the Haggadah, his eyes filled with hope.

בדרך חזרה למחנה, כשהם חצו שוב רחובות חשוכים, סערת רגשות נרגעה בנפשם.

On their way back to the camp, as they crossed dark streets again, a storm of emotions in their hearts calmed.

רפי הביט בנעמי ובלם.

Rafi looked at Naomi and Lam.

"זה לא הספר שהופך את המורשת שלנו לחיה," הוא אמר לאט.

"It's not the book that makes our heritage alive," he said slowly.

"זה אנחנו.

"It's us.

ההחלטות שלנו, הסיפורים שלנו, האהבה שלנו.

Our decisions, our stories, our love."

"במחנה, כשרפי הקרא להקה תלמיד על הסיפורים העתיקים, הוא הבין - ההמשך הוא בידינו.

At the camp, as Rafi read to a group of students about the ancient stories, he understood—a continuation is in our hands.

המורשת היא לא רק חפץ עתיק, היא החיים שיצרנו.

The heritage is not just an ancient artifact; it is the life we have created.

ולפני ששקע הלילה, כשהאש הדלקה את השמים, נגמר הפסח הזה בסיפור חדש: המורשת שלהם ניצלה, וחיים חדשים צמחו מהעבר.

And before the night fell, when the fire lit up the skies, this Passover ended with a new story: their heritage was saved, and new life grew from the past.