חדר המעונות היה מלא באור השמש של האביב, כשהוא משתרע דרך החלון הקטן שמעל השולחן.

The dorm room was filled with the spring sunshine, stretching through the small window above the desk.

ספרים פזורים על השולחן.

Books were scattered on the desk.

כרזות תלויות על הקירות, וחדר מלא באווירה של חיים סטודנטיאליים.

Posters hung on the walls, and the room was full of a student atmosphere.

בפינה, על שולחן קטן, הייתה הסדר פסח.

In the corner, on a small table, was the Seder Pesach.

את הסדר הכינה יעל, סטודנטית רצינית ואכפתית שגרה עם שניים חברים לחדר – נעם ועמית.

The seder was prepared by Yael, a serious and caring student who lived with her two roommates – Noam and Amit.

בימים לפני פסח, יעל הייתה עסוקה בלימודים כמו תמיד, אבל גם חשבה על החג.

In the days leading up to Passover, Yael was busy with studies as usual, but she also thought about the holiday.

היא רצתה להכין סדר פסח יפה, אפילו כאן בחדר המעונות.

She wanted to prepare a beautiful Seder Pesach, even here in the dorm room.

זה היה חשוב לה מאוד להרגיש מחוברת למסורת של המשפחה שלה.

It was very important for her to feel connected to her family's tradition.

אבל כל זה לא היה פשוט.

But all of this wasn't simple.

נעם ועמית לא הבינו למה היא משקיעה כל כך הרבה זמן ואנרגיה בהכנות.

Noam and Amit didn't understand why she was investing so much time and energy in the preparations.

"למה צריך את כל זה?

"Why is all of this necessary?"

" שואל נעם באגביות, מנקה פירורי מצות מהשולחן.

Noam asked casually, brushing matzah crumbs off the table.

"זה סתם מסורת ישנה".

"It's just an old tradition."

עמית הנהן בראשו, ולא אמר כלום.

Amit nodded his head and said nothing.

יעל ניסתה להסביר בעדינות על החשיבות של הפסח והמשמעות האישית שלו עבורה.

Yael tried to gently explain the importance of Passover and its personal significance for her.

"זה לא רק מסורת," היא השיבה, "זה חלק ממני ומהמשפחה שלי".

"It's not just a tradition," she replied, "it's a part of me and my family."

היא הבינה שהיא צריכה לכלול את נעם ועמית כדי להוריד את המתח שעלה בחדר.

She realized she needed to include Noam and Amit to ease the tension that had risen in the room.

אז, יעל הציעה להם להצטרף אליה לסדר.

So, Yael suggested they join her for the seder.

"בואו, תנסו.

"Come, give it a try.

זה כבר יכול להיות חוויה מעניינת," היא חייכה בתקווה.

It can be an interesting experience," she smiled hopefully.

בליל הסדר, השולחן היה מוכן.

On the night of the seder, the table was ready.

הייתה בו הצלחת הפסח – עם מצה, מרור, חרוסת ועוד.

There was the Seder plate – with matzah, maror, charoset, and more.

כשישבו סביב השולחן, נעם נראה אדיש.

As they sat around the table, Noam seemed indifferent.

אבל אז, כשהגיע הזמן לקרוא את ההגדה, הוא ביטא אי שקט כשקרא לטקסים "מיושנים".

But then, when it came time to read the Haggadah, he expressed discomfort by calling the rituals "outdated."

יעל התחילה להרגיש כעס ותסכול.

Yael started to feel anger and frustration.

אבל אז היא לקחה נשימה עמוקה, והחליטה לדבר מהלב.

But then she took a deep breath and decided to speak from the heart.

"זה לא רק על המסורת, זה על מה שהיא מסמלת – על אחדות, על זיכרון ושחרור.

"It's not just about the tradition, it's about what it symbolizes – about unity, about memory and liberation.

זה על להיות חלק ממשהו גדול יותר.

It's about being part of something greater."

"נעם ועמית הקשיבו, והתחילו להבין.

Noam and Amit listened and began to understand.

השיחה הפכה פתוחה וכנה יותר.

The conversation became more open and honest.

הם דיברו על כבוד והכללה.

They talked about respect and inclusion.

בהדרגה, האווירה נעשתה רגועה וההרמוניה חזרה לחדר.

Gradually, the atmosphere became calm, and harmony returned to the room.

בסוף הערב, הם עשו את הסדר בצוותא, בצורה מכובדת יותר, ויעל הרגישה שבתקשורת אפשר לגשר על פערים.

By the end of the evening, they conducted the seder together, in a more respectful manner, and Yael felt that through communication, differences could be bridged.

היא למדה שהיא יכולה לשמור על המסורת וגם ליצור קשר משמעותי עם החברים שלה לחדר.

She learned that she could keep her tradition and also create meaningful connections with her roommates.

הלילה נחתם בשירה משותפת, ויעל ידעה שהיא הצליחה לשלב שני עולמות שונים, וליצור זיכרון חדש שכולם יחזיקו בלבם.

The night ended with a shared song, and Yael knew she had succeeded in blending two different worlds and creating a new memory that everyone would hold in their hearts.

השולחן לחג הפך לסמל של הכלה והבנה, ממש כפי שהתכוונה מההתחלה.

The holiday table became a symbol of inclusion and understanding, just as she intended from the start.