בבוקר פעלתני באביב, נסעו התלמידים של כיתה ד' לחוות פרחים מלאת חיים.

On an active spring morning, the students of class ד' went on a trip to a lively flower farm.

מסביב הכל היה ירוק ופרחוני, ריח אדמה טריה ופרחים נישא באוויר.

All around, everything was green and floral, with the fresh scent of soil and flowers carried in the air.

הילדים התלחשו בהתרגשות, כשנעה, שקטה וצופה, הרגישה קצת לבד.

The children whispered with excitement, while Noa, quiet and observant, felt a bit alone.

היא התבוננה באמיר, התלמיד הקולני שתמיד היה במרכז העניינים.

She watched Amir, the boisterous student who was always the center of attention.

אמיר עמד עם חברים, צוחק ומדלג בין פרחי צבעוני ופעמונית.

Amir stood with friends, laughing and skipping between tulips and bellflowers.

אבל בפנים, הוא הרגיש קצת אחרת.

But inside, he felt somewhat different.

הוא תמיד אהב להיות במרכז, אך מעולם לא סיפר לאף אחד על אהבתו לטבע ולסיפוריו של סבא.

He always liked being in the center but never told anyone about his love for nature and his grandfather's stories.

נעה הביטה בפרחים, ומחשבה חלפה בראשה.

Noa looked at the flowers, and a thought crossed her mind.

היא רצתה לדבר עם אמיר.

She wanted to talk to Amir.

פחדה שקולה יבלע בין צחוקיו הרמים.

She was afraid her voice would be drowned out by his loud laughter.

אך משהו בחווה גרם לה לרצות להעז.

But something about the farm made her want to dare.

אמיר, באותו הזמן, החליט גם הוא שברצונו לשתף במשהו אישי.

Amir, at the same time, decided he wanted to share something personal too.

בשיא הסיור, כשהמדריך סיפר על מחזור פריחה, אמיר לקח נשימה עמוקה.

At the height of the tour, while the guide talked about the flower cycle, Amir took a deep breath.

"אתם יודעים," הוא התחיל, "סבא שלי היה גנן.

"You know," he began, "my grandfather was a gardener.

בפסח, הגינה שלו הייתה הפרחונית ביותר.

During Passover, his garden was the most floral."

" הילדים הפסיקו לרגע להקשיב.

The children paused for a moment to listen.

"הייתי הולך לסבא כל חג, והוא היה מספר לי כמה חשוב לחגוג עם הטבע," אמיר המשיך, "הוא קרא לזה, 'לפתוח דלת בין האדם לטבע'.

"I would visit my grandfather every holiday, and he would tell me how important it is to celebrate with nature," Amir continued, "he called it, 'opening a door between man and nature'."

" נעה הקשיבה בקשב רב, מחייכת לעצמה.

Noa listened intently, smiling to herself.

אחרי הסיפור, היא אזרה אומץ ופנתה אליו.

After the story, she mustered the courage and approached him.

"אני אוהבת פרחים," אמרה.

"I love flowers," she said.

"אני יכולה לדמיין את הגינה של סבא שלך.

"I can imagine your grandfather's garden."

"אמיר חייך, מרוצה שהצליח לגעת בליבם של חבריו.

Amir smiled, pleased that he managed to touch the hearts of his friends.

"כן, היא הייתה מופלאה," השיב.

"Yes, it was wonderful," he replied.

והם המשיכו לשוחח באותו השביל הפורח, מדברים על מסורות ומשמעות החג.

And they continued to chat along the blooming path, talking about traditions and the meaning of the holiday.

בסוף היום, נעה הרגישה שהיא מצאה חבר חדש, ואמיר הבין כמה טוב להיות אמיתי.

By the end of the day, Noa felt she had found a new friend, and Amir realized how good it is to be genuine.

כך חזרו השניים יחד להסעה, מחויכים ומלאי חוויות פריחה, עם הבנה חדשה על קשר, טבע וחג החירות.

Thus, they returned together to the bus, smiling and full of blooming experiences, with a newfound understanding of connection, nature, and the festival of freedom.