אביב הסתיו הצבעוני נפל על ניו יורק, והמשפחה הקטנה של אבי מצאה עצמה במרכז העניינים על גג בניין אמפייר סטייט.

The colorful fall of spring descended upon New York, and Avi's small family found themselves at the center of attention on the roof of the Empire State Building.

אבי, מאיה אשתו ותמר בתם, עמדו מול הנוף המרהיב של העיר שהתפרשה למרחקים.

Avi, Maya his wife, and Tamar, their daughter, stood facing the magnificent view of the city stretching into the distance.

עם רוח נעימה שמנשבת, אבי נלחם בחיוך בלתי נשלט.

With a pleasant breeze blowing, Avi fought an uncontrollable smile.

הוא קיבל קידום בעבודה, וגאוותו הייתה גדולה.

He had received a promotion at work, and his pride was immense.

אבל הוא ידע שעדיין מורגש הכישוף של העבודה בין המודעות שלו.

But he knew that the spell of work was still felt among his thoughts.

"זה יפה, אבא!

"It's beautiful, Daddy!"

" קראה תמר, מצביע על העצים הנראים כמו שטיח אדום זהב למטה.

exclaimed Tamar, pointing at the trees below that looked like a gold-red carpet.

מאיה הנהנה בחום.

Maya nodded warmly.

היא תפסה את ידו של אבי, והוא הבין שעליו להתרכז ברגעים האלה עם משפחתו.

She grasped Avi's hand, and he realized that he needed to focus on these moments with his family.

הוא הכניס את הטלפון לכיס.

He put his phone in his pocket.

אפילו שהודעות המשיכו לבוא, הוא החליט להתעלם.

Even though messages kept coming, he decided to ignore them.

העדיפות הייתה להיות כאן ועכשיו, בלב משפחתו.

The priority was to be here and now, at the heart of his family.

מנקודת התצפית הם דנו בתוכניות לסוכות, ותמר הראתה להם את הקישוטים הצבעוניים שהכינה לסוכה.

From the observation point, they discussed plans for Sukkot, and Tamar showed them the colorful decorations she had made for the sukkah.

פתאום, רוח חזקה העיפה את הקישוטים מידיה של תמר.

Suddenly, a strong wind blew the decorations out of Tamar's hands.

היא קראה במצוקה, דמעות עולות בעיניה.

She cried out in distress, tears welling in her eyes.

אבי חש משהו מתכווץ בתוכו.

Avi felt something tighten inside him.

הוא ניגש אליה, כרע ברך וחיבק אותה.

He approached her, kneeled down, and hugged her.

"תמרי, יש לך עדיין את הדמיון שלך," הוא אמר ברוך.

"Tamar, you still have your imagination," he said gently.

"נוכל למצוא משהו חדש לקשט את הסוכה שלנו.

"We can find something new to decorate our sukkah."

"יחד הם חיפשו סביבם, מצאו עלים צבעוניים, גלילי נייר ומעט סרטים שנותרו בכיס.

Together they searched around them, found colorful leaves, paper rolls, and a few ribbons left in his pocket.

הם יצרו קישוטים מאולתרים אך מרגשים.

They created impromptu yet exciting decorations.

תמר חייכה חיוך רחב, ואבי חש סיפוק שלא חש קודם.

Tamar smiled a wide smile, and Avi felt a satisfaction he hadn't felt before.

הלב שלו היה עם המשפחה, והטלפון נותר בכיס, נשכח.

His heart was with the family, and the phone remained in his pocket, forgotten.

בערב, כשחזרו למלון והסוכה שהקימו הייתה מוכנה, אבי לא יכול היה שלא לחשוב על הלקח של היום.

In the evening, when they returned to the hotel and the sukkah they had set up was ready, Avi couldn't help but think about the day's lesson.

להיות נוכח ולהניח לדברים לעבוד לבד, זה היה המסר חשוב יותר מקידום או כל דבר אחר.

Being present and letting things fall into place was a message more important than the promotion or anything else.

זה היה זמן של שמחה ואהבה, ודקות פשוטות כאלה הן אחת ממתנות החיים הגדולות ביותר.

It was a time of joy and love, and such simple moments are one of life's greatest gifts.